שיווק והפצה בע"מ

שלום שלום, I AM HERE!

כן, מה נראה לכם בדיוק? שזה קלי-קלות למלא את כל הלבן-לבן הזה בתדירות גבוהה? ממש לא! וגם היו לי כל כך הרבה דברים להתעסק איתם- כל תהליך עיצוב וייצור בחולצות תפס תאוצה מטורפת ונכון לכרגע חלקן נמצאות ברשותי ,בעוד שחלקן מתיירות להן ברחבי הארץ (תל אביב, חיפה ,הקריות). החולצות שלי מחפשות אבא ואימא (טוב, רק אימא) שיאמצו אותן לחיק הארון שלהם.
שימו לב, הרי הן לפניכם-

הדוגמנית המאוד יפה שלי-אליה ברגר

את התמונות צילמה חברתי המוכשרת רותם יצהרי, שזה דף הפייסבוק העסקי שלה לכל המעוניינים: https://www.facebook.com/pages/%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%9E%D7%A6%D7%9C%D7%9E%D7%AA/124384050943548?sk=timeline

 

 

תראו, זה תהליך ארוך ומורכב בהרבה ממה שתיארתי לעצמי...כשהתרוצצתי בין נחלת בנימין (למצוא בדים) למתפרה (כפר שכוח אל מחוץ לגבולות הקו הירוק) לחברה שעיצבה לי את התגיות (אליהם דווקא לא התרוצצתי, איתם דיברתי בטלפון, אבל הדיאלוג האינסופי היה כל כך מתיש שלאחריו הרגשתי כאילו רצתי מרתון לבאר שבע וחזרה בלי לשתות מים), חשבתי שזה יהיה החלק הכי מורט עצבים מכלל השלבים שעוד נכונו לי. טעיתי.

ההפצה והמכירה של החולצות הוא-הוא השלב שהייתי מוכרת בשמחה כליה כדי שמישהו אחר יעשה אותו בעבורי (מכירים במקרה סוחר איברים שסוחר גם בבגדים להשלמת הכנסה?).

עיקר הקושי השיווקי שלי נובע מ2 סיבות:

 

1) כשמאכילים אותך בכפית במשך שנים בדייסה מסוג A, תתקשה מאוד לעכל דייסה מסוג B... ואם נצא לרגע מעולם האלגוריות בשקל, אז השורה התחתונה היא ברורה- כשאת לובשת חולצות מבד ביז'ו מתיח כל חייך, איך תגיבי לחולצה מחוטבת מבד קשיח כשתיתקלי בה במפתיע?

התשובה היא ,אם לשפוט לפי המציאות- שבמידה ואת לקוחה פוטנציאלית תגיבי בעניין מהוסס ותבקשי למדוד, ובמידה ואת בעלת חנות/ בוטיק תתנהגי כמו צוררת קנאית ותעמדי בפתח החנות שלך ככלב שמירה מאיים בעודך נובחת על המעצבת החיוורת שתולה בך עיניי עגל: "זה לא הסגנון שלנו!"

טוב נו, אולי קצת נסחפתי, לא כ-ו-ל-ן כאלו, אבל בהחלט היו לי כמה מפגשים לא נעימים עם בעלות חנויות שיכולות לפרוש בכל שלב לקריירה מצליחה כמאבטחות.

2) הבעיה השנייה שאני נאלצת להתמודד איתה היא פרדוקסלית קמעה, ואני אסביר. כדי שהחולצות שלי יענו על הפרמטר מס' 1 שהצבתי למול עיניי, הווה אומר גזרה משובחת ומחמיאה, אני לא יכולה לתפור אותן מבד כותנה מתנפנף. כדי שהחולצה תשב על הגוף קום איל פו, צריך לתפור אותה מבד קשיח שלא יתקמצ'ץ' כל אימת שהלובשת נושמת עמוק מדי.

אז הצורך בבדים מסוג מסויים מובן, נכון?

דא עקא, הבדים האלו צפופים וחמים יותר מאחיהם הנושמים והדקיקים. אני מוצאת את עצמי משווקת בדי ז'ורז'ט וג'רזי לכל לקוחה ומוכרת שממשמשת אותם בחשדנות: "נכון הבדים קשיחים ומעט עבים, אבל הם ישבו לך מדהים על הגוף!"

במידה וישארו לי חולצות עד אמצע אוגוסט (עונת המעבר. בחנויות בכל אופן, לא בטוח שבטבע) הן בטח ירוצו יותר טוב מאשר באמצע המיוזע של יולי.

 

 

 

 

אני מתארת לעצמי שמי שיסתכל בתהליך העיצובי יתהה לעצמו איך מכל הצבעים העזים והטקסטורות העשירות שהעליתי לבלוג בתהליך העיצוב ,בכל זאת בחרתי בשחור.

תרשו לי להסביר:

תהליך ארוך כל כך (חצי שנה!) שמלווה בכל כך הרבה עצות וטיפים, יתנקז בסופו של דבר לסך של עצמו.

המשפט הנ"ל נשמע כמו הסבר משיעור אלגברה, אז אני אנסה לפשט קצת:

יש לי הרבה רעיונות יפים ומהפכניים בעבור קהל הלקוחות שלי, אבל מהפכה אמיתית מתחילים לאט, מלמטה למעלה. אי אפשר לסחוף אחרייך עדת מאמינים אם ישר צועקים להם בפרצוף את ההפך הגמור ממה שהם כבר מכירים, יודעים ומרגישים בטוחים איתו.

ממש לא משוכנעת שכולם יסכימו איתי על ההגיג הזה, אבל זו דעתי.

כן, אני עוד אעצב פריטים שמתכתבים אחד לאחד עם החלומות שלי. כן, יום אחד אולי יהיה לי אפילו כסף בשביל זה          

(DREAM A LITTLE DREAM) ,אבל צריך להתחיל מהבסיס, מהקומפרט זון- גם שלי וגם של הלקוחות.

זה ממש לא אומר שהתפשרתי. אני אוהבת מאוד את התוצאה הסופית, ואם לשפוט לפי תגובות הקהל אז אני לא לבד באהבה הזאת, אני פשוט אומרת שעוד נכונו לי עיצובים יותר אקסטרווגנטיים ופורצי דרך.

 

 

 

 

טוב, אחרי כל הבירבורציה הזאת, הגיע הזמן לשטוף מעט את העיניים. אני תוהה מה להעלות,האם את הדגמים המדהימים ביופיים של בית כריסטיאן דיור משבוע הקוטור האחרון? האם תמונות מחמיאות של הבלוגרית הבריטית המוצלחת והשמנה שגיליתי? האם תמונות מהשטיח האדום של מליסה מקראת'י? מה להעלות???

 

נראה לי כמה מוצלחות של מליסה מקארת'י, יען כי העליתי לפה הרבה יותר מדי רזות בפוסטים הקודמים.

נתחיל דווקא עם היציאות הרעות (מאוד) שלה, כי אני תמיד אוהבת לקנח עם הטוב:

 

 

מליסה, מה נסגר עם הציצים הנפולים שהשמלה הנוראית הזאת מעניקה לך??
הכל כל כך לא נכון! מהצבע, דרך עודפי הבד שתלויים מכל מקום והמחשוף החונק שלא מחמיא למבנה פנייך. ההצלה היחידה כאן היא השיער שנראה נפלא

מישהו יכול להסביר לי מה הם הפאנלים המוזרים שממוקמים לה באזור החזה? רע מאוד. וגם השרוול המנופח לא מוסיף כלום. בתמונה למעלה השיער הציל את המצב, מה שאי אפשר להגיד על הפריזורה בסגנון הקסדה שמעצב השיער (שצריך לפטרו לאלתר) סידר למליסה

שנות ה-80 צילצלו וביקשו ממליסה שתחזיר להן את הפאה.
מעבר לזעזוע שהולך על הקרקפת, השמלה חסרת צורה, לא מוסיפה כלום, וגם חלקה מדי, אין נקודות מיקוד שמושכות את העין, סתם חתיכת בד אפורה ומשמימה

טוב, אל תשנאו אותי על התמונה הזאת. אני יודעת, אף אחת לא הייתה נראית טוב אם היו תופסים אותה ב7 וחצי בבוקר לוקחת את הילד לבית הספר, אבל בחרתי להעלות את התמונה הזאת מהסיבה הפשוטה שרוב בנות ישראל השמנות נראות בדיוק ככה. כן. כולל הבטן הניכרת תחת הבד המתיח חסר הצורה
 

טוב, מספיק עם הזוועות האלו, הבה נעבור לצד הטוב של מליסה:

 



נהדרת נפלאה וכוסית. החולצה בול באורך הנכון, זוהרת ומחמיאה. השיער טבעי וגולש, האודם סקסי ומוסיף נגיעה של צבע. בראבו מליסה!

טוב נו, לא הזווית הכי מחמיאה שהיא נתפסה בה אי פעם, אבל גם האף הסולד לא מחרבש את הרושם המתקבל למראה מליסה: וואוו!
אורך השמלה מושלם, וכן אורך השרוולים. הרגליים החטובות נעולות בעקבים שחורים ואופנתיים. כל הלוק אומר- אני שיק מהלך

הלוק האהוב עליי ביותר. יש כאן שימוש חכם בתכשיט ששובר את השמלה וחותך נכון את הגוף

מושלמת גם במקסי. כשאת לא מנסה להדגיש את הציצים כמו בזוועה הוורודה (התמונה הראשונה)הם נראים נפלא

טוב יקירים ,זהו להפעם. מקווה שהנעמתי את זמנכם. אחזור לכתוב שוב בקרוב!

לירון