שמנה- מאידאל יופי למילת גנאי, חלק א'

לא יצא לכן לתהות פעם למה האישה השמנה הפכה למוקצה מחמת מיאוס בתקופה בה אנו חיים?
כלומר, אם מביטים בדימויי הגוף הנשי על ציר הזמן ההיסטורי, ברוב המוחלט של המקרים הנשים המפוסלות/מצוירות היו נשים בריאות בשר ,שלא לומר שמנות עד מאוד.
מה קרה במאה השנים האחרונות? איך דימוי הגוף האידאלי הפך מעגלגל ועסיסי (מרלין מונרו, נערות ה'פין אפ' של תחילת המאה הקודמת)  לשדוף ,מצומק ונטול שדיים (קייט מוס, קארה דלווין) ?
כמובן שעל השאלה הזו כבר נכתבו אינספור ספרים/מאמרים/בלוגים ,והתשובה עליה לא יכולה להתמצות במשפט אחד.
בכדי לספק תשובה מפורטת כראוי יצאתי למסע קטן של מחקר ותגליות במרחבי הרשת הווירטואלית, וחזרתי עם אסופה של אנקדוטות מעניינות למדי שאני ממליצה לקרוא גם אם את אישה רזה, גם אם אתה גבר, ובעיקר אם את אישה שמנה.

תמיד הכי טוב להתחיל מההתחלה. אם כן הבה נטוס אחורה בזמן ,כ15,000 שנים טרום ימינו אנו, לאותו מרחב גאוגרפי שאנו חיים בו כיום, שההיסטוריונים והארכאולוגים נוטים לכנות אותו- המזרח הקרוב.
באותה תקופה שלטה באזור התרבות הנטופית שסגדה לדת הפגאנית (עבודת אלילים). החפץ הדתי המזוהה עמה ביותר היה צלמית. הצלמיות היו פסלונים קטנים בצלם אדם או בעל חיים, והן שימשו את המאמינים במגוון פולחנים.
אחת הצלמיות הפופולריות ביותר במהלך אותה תקופה ,וכן באלפי השנים הבאות אחריה, הייתה צלמית אישה בעלת ירכיים עגולות, בטן תפוחה ושדיים שופעים.
הצלמיות הנשיות על פי רוב מאוד מיניות; גופן עירום, הן ניצבות בגאון או שרועות על מיטה, אברי מינן מודגשים והן אוחזות בשדיהן. הארכאולוגים מייחסים אותן לדמויותיהן של אלות הפריון- קדש ועשתורת, ומעריכים שהן היוו קמעות לפריון וללידה מוצלחת.
מכאן נובע שיש קשר, אליבא דאבותינו הקדמונים,  בין גוף דשן לבין הנשיות ה"אורגינלית"- הבלעדיות הנשית על הריון ,לידה ומחזור. אלו מגולמים בשדיים שופעי חלב, ירכיים רחבות ואגן רחב שמעידים על פוריות ובטן תפוחה שמכילה או תכיל בעתיד עובר מאושר שכל צרכיו מסופקים לו.
באותם ימים רחוקים, לאישה רזה ונטולת שדיים לא היה סיכוי טוב במיוחד למצוא שידוך. היא ככל הנראה נאלצה לפטם עצמה יומם וליל ,תוך שהיא תולה מבטי קנאה בשכנתה השמנה מוצפת המחזרים. רזון התקשר עם חוסר פוריות, בתקופה בה הפוריות ויכולת ההולדה (שהרי המוני נשים נפטרו במהלך ההיריון או הלידה) הייתה הקלף היחידי של האישה, היתרון הבלעדי שלה על הגבר.
נקודה מעניינת- המלכה אסתר, המתוארת כיפה עד כדי כך שכל הנשים בעולם רצו להידמות לה, מוערכת ע"י היסטוריונים המתמחים במרחב ובזמן בהם התרחש סיפור המגילה, כאישה ששקלה בין 120 ל-140 ק"ג. אישה רזה נחשבה אז לחולה או לבלתי אטרקטיבית בעליל.

במאה ה-5 חדל ייצור הצלמיות כמעט לחלוטין, ככל הנראה בעקבות השתלטות הנצרות וזיהוי הצלמיות עם האלילות.
תחת ההנהגה הפטראכלית של הכנסייה, הפכו הנשים מאלילות דשנות מביאות מזל, לאלו שהביאו על ראשם של הגברים את החטא הקדמון. הווסת וה'מיסתורין הנשי' שבעבר הקנו לנשים הילה מיסטית והערצה מצד בני השבט שלהן, נקראו מעתה 'מעשי כשפים' והובילו לציד מכשפות.
אישה פוריה עדיין הייתה מבוקשת כמובן, שהרי לא היה מה לעשות בעניין הבלעדיות הנשית להוליד דור המשך, אלא ש"הדתות הגבריות"(נצרות, איסלם, יהדות)  מצאו דרכים מדרכים שונות לשלוט בה:
ביהדות אישה שמצויה במחזור היא טמאה, באיסלם על האישה לכסות את כל גופה מעין רואה, ובנצרות בכלל קידשו הינזרות מוחלטת ממין.

 

צלמיות מתקופות שונות:

 

 

 

 

 

נדפדף הלאה בדפי ההיסטוריה ונעצור בימי הרנסאנס.



הרנסאנס (לידה מחדש), הייתה תקופה שהחייתה תרבותית, פילוסופית ואומנותית את העת הקלאסית (יוון ורומא העתיקות).

תנועת הרנסאנס התקיימה  פחות או יותר  בשנים שבין המאה ה-14 למאה ה-17.

ציורי הרנסאנס מפורסמים בנשים העגולות והענוגות שמעטרות אותם. לאונרדו דה- וינצ'י, רמברנדט, רובנס, בוטיצ'לי וטיציאן- מהמפורסמים בציירי התקופה ,הקפידו להזמין לסטודיו שלהם רק נשים עבות בשר.
ולמה גם הפעם, כ-17,000 שנים קדימה מנקודת הזמן הקודמת שציינתי, תועדפו הנשים השמנות על פני אלו הרזות?

ניתן להבהיר את העניין בהיבט מקיף שכולל מספר גורמים:
1) אחרי חשכת ימי הביניים בהם התנהלו האנשים בצילה הסגפני של הכנסייה, שראתה כחטא התעסקות בגוף בכלל ואכילה מרובה בפרט ,בא הרנסנס והציב את גוף האדם במרכז. האישה הצטיירה כיצור רך, בעל חמוקיים מלאות, שיער שופע ועור בהיר
2) שימו לב לסיבה הבאה, ולרלוונטיות שלה לימינו אנו-
אחד המאפיינים המרכזיים של הרנסאנס, הינו עליית הפטרונות מצד האפיפיורות והאצולה. לכל צייר או פסל היה בעל אמצעים שהיה מזמין ממנו יצירות וממן את עבודתו (כמו משפחת מדיצ'י,שהייתה אחת ממשפחות האצולה המפורסמות ביותר בשדה הזה).
הבה ניקח צייר לדוגמא- פיטר פול רובנס, אחד האומנים העסוקים ביותר של התקופה.
רובנס זכה מצד פטרוניו לתואר סר, שהפך אותו לחבר באליטה חשובה מאוד, ולימים אף לדיפלומט בשירות הכס הספרדי והאנגלי. ובמקבילה מודרנית בת זמננו- עיתונאי, צלם, ואיש יח"צ שמקורב לבעלי הון ושלטון.
רובנס המקורב לצלחת, החניף לנשות החברה הגבוהה כשצייר רבות מהן.
אחד העיסוקים המרכזיים של נשות האצולה היה אכילה בשפע ,שכן עיסוקים אחרים לא היו מרובים ,ויתרה מזאת- באותה תקופה רק בעלי האמצעים יכלו להרשות לעצמם לקנות ולאכול כמויות גדולות של מזון ואילו דלת העם הלכה והצטמקה ברעב. מתוקף כך- אם רצית שחברותייך האצילות ידעו בדיוק כמה שקי זהב מחזיק בעלך בחדר האוצרות שלו בטירה, הקפדת להאביס את עצמך כמה שניתן. שומן שיקף פוריות כלכלית.

גם כיום אנשי היח"צ למיניהם מפיצים את הבשורה המגיעה מנשות החברה הגבוהה. אלא שכיום ברור שהשמנה היא לא ייחודית לבעלי האמצעים. איך הללו יפגינו עליונות בלעדית?
בהיפוך גמור לימי הרנסאנס בהם אוכל בשפע היה משג ידם של העשירים בלבד, הרי שכיום רזון שדוף ,המצריך הרבה יותר השקעה הן מבחינה כספית והן מבחינת הזמן שתהליך ההרזיה והתחזוק שלו צורך (קל להשמין קשה לרזות) הוא נחלתם של בעלי ההון המשופעים בזמן ובכסף.  

ציורים מתקופת הרנסאנס:

 

 

בבלוג הזה נתתי רקע כללי לייצוגי הגוף הנשי המלא בתקופה הקדומה ובימי הרנסאנס. ניתן לסכם בקצרה את המסקנות עד כה:
1) בימי קדם בכלל ובדת הפגאנית בפרט, ראו באישה שמנה סמל לפוריות ומכאן את היופי הנשי בשיא האידאל שלו (אישה צריכה להיות פוריה כדי להיות "שווה משהו" >>>> אישה פוריה=אישה שמנה >>>> אישה שמנה=אישה נחשקת)
2) הדתות הפטראכליות מדכאות (עד היום) את דימויי הגוף הפורה והשופע ,כאנטיתזה לפגאניות שקדמה להם. הן מגדילות לעשות ואפילו מוקיעות השמנה בריש גלי (זלילה היא אחד משבעת החטאים בנצרות)
3) בימי הרנסאנס השמנה היוותה סמל סטטוס חברתי גבוה
4) הון+שילטון קבעו בימי הרנסאנס וקובעים בימינו אנו את מודל היופי

בבלוג הבא ארחיב את היריעה, ובין השאר בנושאים- איך תרמה ההתקדמות החברתית וצמצום הפערים של האישה למול הגבר לצמצום ההיקפים שלה? האם גברים נמשכים רק לנשים רזות? עד כמה אשמה התקשורת בדחיקת האנשים השמנים לפינה? למה הפכה המילה "שמנה" למילת גנאי?

אשמח לתגובות שלכם!!!
לירון