ואני שטה למקום שבו האושר מחכה לי בפינה

"ואני שטה למקום שבו האושר מחכה לי בפינה" מיטיבה לשיר זהבה בן, ואני מרגישה ממש בימים אלו שאני בשיוט רפטינג עצבני משלי.

אחרי שתמה תקופת הסאבלט עם החבר , הבנו שנינו שהיא היוותה רק טעימה קטנה ממה שעוד צפוי לנו, והחלטנו לעבור לגור ביחד פרמננט בירושלים (שם ממוקמת האקדמיה האקלוסיבית בה הוא משכיל). כך שאת השבועיים האחרונים השקענו בסגירת הבסטה בסאבלט וחיפוש קן חדש. אני שמחה לדווח שאף מצאנו אחד כזה , והוא מקסים וטובל בירק ופסטורליה (וגם במרחק של 10 דק' נסיעה מהכרך ההומה של ירושלים, כך שכעכברית עיר מדופלמת אני יכולה להרשות לעצמי ליהנות מהשקט והשלווה בלי להיכנס לקלסטרופוביה). עד כאן סיכום דברים בתחום האישי.

ולגבי זה המקצועי- 

במשכני הירושלמי הדנדש יש מרחב עבודה, ז'תומרת סטודיו! סוף סוף אני אוכל לעבוד על הדברים שלי! ואם תהיתם עד כה איך נראים פריטים שיוצאים תחת ידיי שלי ומאסתם באימג'ים מבתי האופנה הנפלאים שהעליתי(אין מצב!), אז בקרוב מאוד תוכלו לשזוף בהם את עיניכם.

ב'בצלאל' לימדו אותנו שבכדי ליצור קולקציה מעניינת ומורכבת יש לערוך מחקר מקיף על אלמנטים שונים הקשורים לקולקציה- הנושא שלה, הבדים ממנה היא מורכבת, אילו אופני שימוש יש לבדים ולרעיונות שהקולקציה מעלה, האם נעשו עבודות ויזואליות או עיוניות בנושא בו הקולקציה עוסקת, ועוד ועוד. 

אני מוצאת את עצמי נמשכת במיוחד לאלמנטים מזרחיים ולצבעים עזים- ההשפעות הן רבות: בוליווד, שטיחים אפגניים ופרסים, רקדניות בטן, ערבסקות..

אלו תמונות מקליפ בוליוודי מדהים בשם Marjani Marjani:

ואלו דוגמאות אפגניות ופרסיות מסורתיות:

שטיחים אפגניים:

קיבלתם את התמונה הכללית, נכון? ...:-)

חשבתי לפתוח כאן פינה חדשה ויזואלית לנשים שמנות (פרטים מיד), כי אני שמה לב שהבלוג שלי גולש לאיטו מעיקר העניין לשמו הוא נוצר (התמקדות באוכלוסיית היעד) לכיון עולם ההשראה של לירון רוזנברג (התמקדות בעצמי).

זו לא בהכרח נטייה שאני מעוניינת להשבית- אם אני מוצאת את עצמי מלקטת בקדחתנות אימג'ים מרחבי האינטרנט וספרי העיצוב בכדי להעלות אותם לכאן, הרי שזו עשייה, ועשייה היא תמיד מבורכת מבחינתי, אלא שאני רוצה לפתח בד בבד הן את הקולקציה המיוחלת והן את האבחנות שלי כמעצבת בנוגע לגזרת גוף מלא.

קבלו אותה! פינת-

ממש לא ממש כן!

אלו המודלים של מבני גוף מלאים ושמנים:

בכל שבוע אני אעלה לכאן את אחד ממבני הגוף בגזרת בגד שהולמת אותו ובגזרה אחרת שממש לא, יהיה מעניין...!

סיימתי את עבודתי בחנות ההלבשה למידות גדולות, וריכזתי לי על פתק את התובנות להלן:

1) חשוב שמחירי הבגדים יהיו סבירים

2) הנחות על בגדים -בהדרגתיות ובאופן עקבי, אם יש משהו שמטמטם את הקונות הרי שזה "מבצע מיוחד" שמתחיל ממש ממש עכשיו ונגמר בעוד שעתיים, יומיים ,שבועיים. אנשים שונאים לטרוח עד לחנות כדי לגלות שההנחה ששמעו עליה כבר לא תקפה אבל מצד שני הם יכולים לקנות "במבצע הנוכחי" 3 חולצות ב1000 שקל ולקבל נר ריחני...

3) מחשופי הבגדים צריכים להיות מתקבלים על הדעת, לא גדולים מדי. בשביל הקונות הנועזות (והספורות) אפשר ליצר כמה פירטי קצה חשופים.

4) לא לעבוד עם בדים סינתטיים!!!

5) לא לעבוד עם בדים קמיטים (כן, הסעיף הזה דיי סוטר את זה שמעליו, אני יודעת... צריך למצוא את הטקסטיל המושלם)

6) פרטי לבוש ש"לוקחים" אחד את השני, כמו שמלה נטולת שרוולים ושרוולון, מגיעים במבצע במידה ורוכשים אותם יחד.

7) להימנע מהדפסים "צעירים" (בסגנון FOX) ,לחלק מהקונות זה נראה פתטי

8) להכין דגמי בסיס עם 2-3 סוגי שרוולים : 1)קצרים ) בינוניים 3) ארוכים. הקונות מאוד אמביוולנטיות לגבי האורך הנכון לאישה שמנה.

9) חשוב ששמלה לא תגמר באורך 7/8, כמו שרובן המוחלט ששמלות לנשים שמנות נגמרות משום מה (אולי זה מחלק את הגוף טוב יותר לדעת המעצבים), הן שונאות את זה! שמלה מקסי צריכה להיגמר באורך מקסי.

10) לעבוד עם בדים שמחמיאים לקימורים ול'צמיגים'. בד לייקרה לדוג' הוא פשוט מזוויע עבור מבנה גוף שמן.

11) במידה ולקוח מזמין tailor made צריך לדאוג שישלם מראש. מעצבת תכשיטים שהגיעה לקנות בחנות סיפרה לי על לקוחות שהזמינו ממנה תכשיטים מחומרים יקרים ובסוף ביטלו את ההזמנה בתירוצים שונים, ככל הנראה כי החליטו שיקר להם מדי, והמעצבת לא תוגמלה על החומרים מהם הכינה את התכשיט ועל שעות העבודה שהשקיעה במוצר.

וואוו, בלוג ארוך הפעם:-), בפעם הבאה אני מבטיחה סקיצות שלי ואולי אפילו כבר בגדים ממש