היי ,קוראים לי לירון, אני בת 26, בוגרת "בצלאל" במחלקה לצורפות ואופנה, מטר שבעים, בהירת עיניים (שזה טוב) ובהירת עור (שזה מתסכל לאור העובדה שאני חפצה בגון עור שחום ואקזוטי).
והעובדה הכי טרייה לגבי- בעלת בלוג!
אז למה בעצם התיישבתי לכתוב בלוג? אחרי הכל, יעיד כל אדם שישב אי פעם מול דף חלק ובהה בו עד שהתפתחה לה פזילה קלה, קשה מאוד לעשות טרנספורמציה למחשבות ,רעיונות ורגשות , ולהפוך אותם מיצורים אבסטרקטיים וצבעוניים למילים ברורות ונגישות.
אבל אני מרגישה שיש לי מטרה חשובה להשיג, ובשבילה אני מוכנה להקריב את בעיית הקשב והריכוז שלי , ואפילו את אחד הנכסים היקרים לי ביותר- פרטיות המחשבה המטורללת שלי.
המטרה לשמה התיישבתי לכתוב היא- נשים שמנות.
נשים שמנות?!
נשים שמנות!
לא 'מלאות', לא 'נשים אמיתיות', לא 'מלאות במקומות הנכונים', לא 'עגלגלות', ולא עוד הרבה כינויים מסואבים שעצם הריבוי שלהם מעיד על עוצמת הטאבו שהם מנסים לעקוף.
התיישבתי לכתוב על נשים שמנות, חד וחלק.
אני עצמי נכון לכרגע נחשבת לממוצעת ,מידה 38-40, (טוב, אולי ב'קסטרו' אני נחשבת לאוברסייז...) מה לי ולמידות גדולות?
אז ככה-זה פשוט מוציא מן הדעת שבשנת 2013 אישה גדולה וכן, ש-מ-נ-ה ,אחת שלא שוקלת גרם ורבע ,צריכה להתלבש כאחרונת הדודות הנשכחות מהניינטיז.
תעשיית האופנה הישראלית מרקיעה שחקים ומתפתחת בקצב רצחני, מקדמת מגמות חמות מתנור הטרנדים העולמי,עושה קופי פייסט בלי למצמץ לטובי מעצבי העל, רשתות ישראליות פותחות סניפים בחו"ל, שוברות שיאים שהיו חלום רחוק עד לא מזמן- סנסציה!
ובינתיים ,באגף המוצל והמכובס של עולם האופנה, אותו עולם שמקדם בגאון רזון חולני אבל בז בגלוי למשמני הגוף-
חולצות ומכנסיים מבד ביז'ו, ניטים והדפסים מהגיהנום, פלטת צבעים מחרידה שנשענת על השילוב הנצחי- מגוון פאייטים/תחרה/ניטים+צבע נורא בולט ו'צעיר' (בטח זה הכינוי "המדליק" שעובר למעצבות בראש), כגון ירוק זוהר או כתום עם נקודות ,ברררררר....
שלא לדבר על הגזרות שגורמות לי לטיקים בעין, גזרות שהיו יכולות בכיף לשמש גם את חברת 'למטייל' באגף היצור של אוהלי שטח...
למה, למען האל הטוב, אישה במידה 54 צריכה לעטות על עצמה אקסטרות אינסופיות של בד מתנפנף שרק הופכות אותה לגדולה יותר??
אני מדברת בעיקר על זה:
כמו שניתן לראות, מעבר לבדים המשמימים ולפיגורה האבודה של הנשים הללו שהולכת לאיבוד תחת ערמות הבד מסוג הביז'ו שנוא נפשי, החלק העליון של התלבושת ארוך מאוד ביחס לגובהן של הלובשות ועושה להן עוול.
והנה עוד כמה דוגמאות:
הלובשת היא בחורה בגודל ממוצע למדי , ויחד עם זאת הבגד מצליח לשמנמך אותה...
נשארו לנו כמה נקודות אקסטרה מהבגד למעלה...
מחיק הישראליות המיוזעת היישר לאשראם אקסלוסיבי בהודו
לרזות לוקח חודשים אם לא שנים, אבל בגדים ענקיים ישמינו אותך תוך דקה. ואני בכלל לא אתחיל לדבר על תכשיטי האוברסייז שהקטלוגים לרוב מעטרים בעזרתם נשים שמנות- כאילו שאם לא נולדת בדמות ברבורת נחלים ענוגה ודקיקה שמפזזת להנאתה בלט בשעות הפנאי, את לא ראויה לתכשיט עדין אלא רק לצ'אנקים עשויים פלסטיק.
נאחס ותסכול. אלו הרגשות שמתעוררים בי כשאני מציצה בארון של אישה שמנה- אמא שלי ,חובבת הטוניקות שמבנות מינן אתם יכולים להתרשם (לא באמת) בתמונות למעלה , או בארון של דודתי היפה והשמנה גם היא, שמורכב כולו מגוונים עגמומיים.
כפועל יוצא מהמצב הנוכחי ,גמלה בליבי ההחלטה לכתוב בלוג , ולקוות שבעזרתו ובעזרת בגדים אופנתיים ומחמיאים שאני שוקדת על פיתוחם בימים אלו ממש, אתרום את חלקי בשינוי התפיסתי המיוחל של עולם ההלבשה לנשים שמנות.
כאן אני אשתף אתכם בתהליך הפיתוח של הדגמים שלי, אזרים מקורות השראה ממגוון תחומים (לאו דווקא מתחום ההלבשה), ובעיקר אשתדל לקדם ,עד כמה שניתן ,את ההמשגה הראויה (לדעתי) לאותו פלח אוכלוסיה רחב (תרתי
משמע:-) ש'זוכה' כרגע ליחס מפלה ואפילו משפיל מטעם התעשייה והציבור כאחד.
שמנה היא לא קללה, היא לא מילה גסה, היא הגדרת צורה וגוף- מקבילה להגדרה 'רזה'! ישנן בחורות רזות, ישנן בחורות שמתאמצות מאוד להיות רזות ולשמר את הרזון שלהן, ישנן בחורות מלאות, יש הבנויות לתלפיות וישנן גם שמנות-
כולן ,כולן "נשים אמיתיות".
מתוך הרבה כבוד למבנה הגוף השמן, ומתוך מיאוס בטיוח הקיים אני יוצאת לדרך חדשה,
שיהיה לי בהצלחה:-)
המון המון בהצלחה !!!
השבמחק