רבים וטובים

היי היי!

טוב, אז אני חייבת לפתוח בבשורות המרעישות- בית האופנה "מאדהם קירקוף" העלה על מסלולו דוגמניות מלאות!
זו ממש לא הפעם הראשונה שבית אופנה מציג את בגדיו על גבי דוגמניות מלאות/שמנות, אלא שבדרך כלל האקט נעשה בתור גימיק שיווקי או ככזה שאמור לייצר באז סביב התצוגה.
מה שאהבתי הפעם הוא את הרעיון היפה- צמד המעצבים הצעיד גברים ונשים במנעד רחב יחסית של מידות/צבעים/ גבהים והכניס את 2 המלאות כאן למטה לזרם ,בלי לעשות יותר מדי רוח וצלצולים:

 אפשר לשנוא את פרטי הלבוש הללו ואפשר לאהוב אותם (אני אישית חולה עליהם), אבל בכל מקרה יש להעריך את המוטיבציה של מאדהם וקירקוף להלביש ולהחמיא גם לבני תמותה ששוקלים מעט יותר מ45 ק"ג ורחוקים מאידאל ה-1.75 ס"מ (מינימום) האופייניים לדוגמניות מהשורה.
אפרופו הקומבינציה- מעצבים ונשים שמנות, להלן מספר דוגמאות נוספות, לטוב ולרע:

ז'אן פול גוטייה , מעצב אופנה צרפתי מצליח ביותר, הידוע בעיקר בזכות חזיית החרוטים האיקונית שיצר עבור מדונה

 הפתיע לא פעם כשבתצוגות האופנה שלו העלה למסלול דוגמנים שונים מהרגיל- גברים ונשים מבוגרים, דוגמנים בעלי פירסינג וקעקועים רבים, מודליסטים שאיתגרו את חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית, וכן נשים מלאות אותן הגדיר כמוזות שלו. על הווירטואוזיות חסרת הפשרות שלו ספג גוטייה ביקורת רבה, אך יחד עם זאת זכה לפופולריות עצומה.

בת' דיטו עם ז'אן פול גוטייה

קריסטל ראן, שכבר מאז הספיקה להיצטמק משמעותית. עליה ארחיב בהמשך

רבים טענו כנגדו שהמוזה השמנה עולה רק בסוף התצוגה ,כפינלה מרשים, עם בגד שהוא ONE OF A KIND,
ועל אף טענתו כי: "אני בהחלט חושב שיש דיקטטורה של רזון בתוך תעשיית האופנה, אבל אני עצמי שואב השראה מאנשים שחיים בשלום עם הגוף שלהם. זה הדבר הכי סקסי בעיני. אני לא מבין את הרצון להיות כמו כולם. עדיף להיות ייחודי. זה עניין של ביטחון עצמי, לא של מבנה גוף", לא באמת אכפת לו מנשים במידות גדולות ומהשקיפות שלהן בעולם האופנה.
אם באמת היה פועל על פי משנתו, סנטו המבקרים,  הוא לא היה משתמש במודליסטית שמנה כנקודה זניחה וחולפת על המסלול, אלא משיק קולקציה שלמה למידות גדולות ,בכדי לכלול את "המוזות" שלו בדיאלוג האופנתי.

דמות בכירה נוספת מעולם האופנה שמזוהה עם דוגמניות שמנות הוא ג'ון גליאנו, מעצב בריטי, סוער ומסעיר כאחד.
בשנת 2011, גליאנו נתפס בקלקלתו וייצר כותרות ,בשל ביטויים אנטישמיים שהנפיק בהיותו שיכור כלוט.
זמן קצר לאחר מכן פורסם סרטון בו הוא צולם מתבטא בשבחי היטלר והשואה, ובכך הוא איבד סופית את משרתו כמעצב הראשי של בית "דיור".
אבל לפני שגליאנו חשף נטיות מטרידות לנאציזם, הוא נחשב למטאור אמיתי בשמי העיצוב ודגמיו האקסטרוונאנטיים הפילו מהרגליים עורכות מגזינים נחשבות ומבקרי אופנה כאחד.
ולעניינו- בפריז, מאחורי הקלעים בתצוגת האופנה שלו לקראת אביב-קיץ 2006 טען ג'ון גליאנו: "Everything and everyone is beautiful".  זמן מה קודם לכן טייל גליאנו בבואנוס איירס ובארגנטינה, כחלק ממסעות המחקר שלו לרגל הכנת הקולקצייה ושם חווה את ההארה הזאת.

במהלך שיטוט המחקר ברחובותיה של דרום אמריקה, בחן המעצב את התרבות המקומית על המאפיינים החומריים שלה, כגון צבעים וטקסטורות, ומעבר למחקר החומרי-  גם את האנשים שטיילו ברחובות . הוא התרשם מהעושר האנושי- הגבהים, הצורות, צבעי העור, תווך הגילאים; וכמה חודשים לאחר מכן ,בתצוגה המדוברת בפריז ,הוא שלח אל המסלול צמדים לא שגרתיים, שכללו נשים שמנות, דוגמנים נמוכים או גבוהים בצורה יוצא דופן, ודמויות נוספות שנחשבות לחריגות בתפישת היופי הרווחת במערב. גליאנו ניחן ביכולת מופלאה לתרגם רעיונות מופשטים למוצרי צריכה נחשקים והדגמים התקבלו בתשואות וחיוכים

את התצוגה הוא חתם בדוגמנית שטלטלה בובה בדמותו - מחווה שרמזה על כך שגם המעצב הוא נשלט, ועוררה את השאלה מי מושך בחוטים. אולי אם זה היה תלוי בגליאנו ולא בספונסרים שלו היינו זוכים לראות יותר נשים מלאות ושמנות מתהדרות בעיצוביו. אבל כאמור- הוא נגוז לאין, אי שם ב2011, וככל הנראה ממנו כבר לא תבוא הישועה.

ונקנח בקארל לאגרפלד. זו לא הולכת להיות אנקדוטה משמחת אז אם בא לכם להישאר עם הטעם הטוב של גליאנו ופול גוטייה אתם מוזמנים לדלג לפיסקה הבאה. לאגרפלד ,מעצב העל לבית "שאנל" ,הוא אייקון מוכר ומצליח בעולם האופנה. על אף גילו המכובד-81 (ככל הנראה זהו גילו האמיתי, העניין לא סגור סופית היות וקארל ברוב טובו נהנה לפזר פרטים ביוגרפיים שונים ומשונים לאורך השנים ולהשרות את מעריציו הרבים במצב של דיס אינפורמציה מרגיז לגבי אלילם הנערץ) הוא עדכני ופופולרי לא פחות מסלבסי-אופנה נוצצים בני ימינו, כגון קארה דלווין, הצעירים ממנו ב60 שנה ויותר.
המראה ההו-כה מזוהה שלו: חליפה מחוייטת שחורה וצמודה, קוקו לבן משוח לאחור ובעיקר משקפי השמש שמצויים תדיר על פניו, זכו לאינספור מחוות וחיקויים. הנה שניים מאוד מצליחים ומתוקים:

מחזיק המפתחות הסופר-נמכר של פנדי. אפילו יש לו שם- קרליטו.כמה חמוד!!

ברבי בדמותו של קארל לאגרפלד

ברבי וקארל. איקונות תרבות

הכל טוב ויפה עד כאן. אלא שקארל נקלע למרכזה של פרשיה תוססת בעקבות דברים שאמר, ומקרה שהיה כך היה-
הכל התחיל כשב-2012 קארל נאתר לפנייתו של המגזין הצרפתי החינמי METRO ,להיות עורך שלהם ליום אחד. על גבי דפי הגיליון הביע המעצב דעות מוצקות ,נוטפות שנאה ומרמור (בין השאר- כל הגברים הרוסים מכוערים, כל היוונים והאיטלקים מושחתים ועוד ועוד). אולם הפיסקה שהסבה לו הכי הרבה תשומת לב שלילית הייתה זו בה התבטא בנוגע לזמרת אדל:
"הדבר הלוהט כרגע הוא אדל. היא מעט שמנה מדי, אבל יש לה פנים יפהפיות וקול אלוהי."
לאחר שמילותיו עוררו סערה, מיהר לאגרפלד להיתנצל והצהיר כי הוא המעריץ הכי גדול של אדל, ושהיא בחורה מדהימה ביופיה ולא- הוא פשוט לא יכול לחכות לדיסק הבא שלה.
להערתו על משקלה ענתה אדל מאוחר יותר: "אני מייצגת רוב של נשים ואני גאה בזה."
אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שאדל מקבלת הערות לא בונות על מראה החיצוני. ב2011 התראיינה ל"ווג" הבריטי ואמרה: "ראיתי אנשים שהנושא הזה [הרזיה] שולט בחייהם...ואני לא רוצה את זה בחיי."
לאחר שסיים להעליב את אדל, עבר לאגרפלד מהפרט אל הכלל ופנה להעליב את כל הנשים השמנות באשר הן. באוקטובר 2013 התראיין המעצב הידוע לתוכנית טלויזיה פופולרית בצרפת ושם זעם על אנשים מלאים בטענה כי הם מבזבזים את כספי הממשלה בגלל המשקל שלהם. הוא הסביר את דבריו התמוהים ואמר כי כל כספי הביטוח הלאומי של צרפת נזרקים לפח בשל אנשים שמנים, היות והשומן שלהם גורם למחלות.
עוד כמה משפטים נחמדים שפלט קארל בראיון:
"אף אחד לא רוצה לראות אישה שמנה על המסלול", "עולם האופנה מוכר מאז ומתמיד אשליות ואף אחד לא באמת רוצה לראות שם נשים בעלות משקל יתר."
בגלל השפעתו המסיבית של לאגרפלד על עולם האופנה ובעיקר על הצעירות והצעירים המושפעים ממנו, הרבה אנשים רתחו על 'אימרות השפר' הלא אחראיות בעליל הללו, וקבוצה של נשים צרפתיות מלאות שנקראות Belle, Ronde, Sexy et je m’assume ,כלומר- נשים עגולות וסקסיות,שנוח להן עם איך שהן נראות ,החליטו שהגיע להן עד כאן, והן תבעו את המעצב על דבריו.
אלא שמדובר במקרה מעניין ביותר משום שעד לא מזמן ,ולייתר דיוק עד גיל 64, היה לאגרפלד אדם שמן בעצמו:

בגיל 64, בשנה אחת בלבד, הוא הוריד 42 ק"ג ממשקלו, ובהמשך גם עשה הרבה כסף מהשיטה שלו כאשר כתב ספר שמפרט אותה. כמה עצוב שדווקא בתור שמן לשעבר לאגרפלד לא מפסיק להתעמר בשמנים.

ובמעבר חד מהמעצבים- לקולביות שמדגמנות לקהל הרחב את עיצוביהם. לדוגמנית יש חשיבות רבה:

1) מעבר לעובדה הברורה שהיא צריכה לשאת על גופה את הבגד באופן המחמיא והמתאים לו ביותר, עליה גם להפיח חיים ביצירה. לא פעם כבר קרה לנו שבהינו כמהופנטים בדגם שנראה משגע על הדוגמנית בקטלוג, מיהרנו לחנות הבגדים לחזות בפלא במו עינינו ,איתרנו אותו על הקולב ולאחר בחינה מדוקדקת התאכזבנו מרה תוך הקביעה "בעצם הדגם הזה לא משהו". 

2) דוגמנית טובה תגרום לפריט אופנתי להיות נחשק, וזו כל מהות העניין. הרי טכנית, אין לנו באמת צורך באינסוף חולצות, חצאיות ומכנסיים. עולם האופנה מוכר לנו אשליה רגעית- תתפוס את זה או שתפספס. אופנה בהגדרת היסוד שלה היא דבר חולף- היום זה אופנתי ומחר זה כבר פאסה. התחלופה הגבוהה (ובימינו היא גבוהה מתמיד) הינה שיטה קפיטליסטית מובהקת שנועדה לחלוב כמה שיותר מזומנים מקהל הצרכנים. 

נניח שמעצב יצר חצאית כותנה לבנה והחליט שהיא תעלה 1500 שקל. "היי! 1500 שקל לחצאית כותנה לבנה זה הרבה כסף" בוודאי תגידו. אבל אז המעצב מצוות לחצאית דוגמנית שמתאימה למסר שהוא רוצה להעביר, וביחד הן שילוב מנצח המתגלם בפרסומת הטלוויזיה הבאה- קלוז אפ על פניה של הדוגמנית, ברקע מבחינים במעומעם בשדה פרחים. שמש קיצית מלטפת את שערות הזהב שלה, על פניה הבעה חולמנית, היא נערה צעירה ותמימה ,התגלמות הנעורים והיופי הבתולי. בפריים הבא רואים את הדוגמנית בצילום לונג שוט, היא חוצה בריצת סלואו מושן את שדה הפרחים, בעוד חצאית הכותנה הלבנה מתנופפת אחריה בחן. הלוגו של החברה מפציע על המסך ותחתיו המשפט "קולקציית קפסולה עכשיו במחיר היכרות".

הצופה המוקסמת (והעשירה) רוצה לגלם את ערכי האידאל שהביאה הדוגמנית לידי ביטוי בפרסומת (נעורים, תום, יופי, טוהר, ניקיון), ועל כן תרוץ לחנות הבגדים ותשלוף מיד 1500 שקל על החצאית. כמובן שהיא לא קונה רק את החצאית, היא קונה בעיקר את הסיפור מאחוריה ,זה שסיפרה לה הפרסומת שהדוגמנית היוותה בה מרכיב קריטי.

3) מאפיין נוסף לדוגמנית מצליחה- הוא ורסטיליות. לכל קמפיין שיווקי אופי משלו, והדוגמנית שתיבחר לככב בו צריכה  להתאים לו. דוגמנית מיקצועית וטובה תוכל להתאים לאינספור קמפיינים. מספר הקמפיינים שתככב בהם תואם למספר המסכות שהיא יכולה להחליף. חיבור מושלם בין פריט הלבוש לדוגמנית קורץ לצרכנים והוא שווה למעצב הרבה כסף. דוגמא נפלאה לסופר-מודל כזאת היא קייט מוס. על אף תווי פניה הייחודיים, קייט מצליחה להשתחל לשלל דמויות ולהיות אמינה מאוד בכל אחת מהן:

השער הראשון של קייט מוס למגזין ווג

5 שערים שונים, 5 דמויות שונות לחלוטין.

כפי שהבנתם, לא קל בכלל להיות דוגמנית. דוגמנית היא בעצם שחקנית בסרט אילם- עליה להפגין מנעד רחב של רגשות ותחושות מבלי להוציא הגה. אצל דוגמניות מלאות ושמנות הג'וב מאתגר אפילו יותר.
בגלל שרוב הציבור התרגל ,תחת שבט התקשורת, לאפיין שמנים ושמנות באופן פוגעני,לא מחמיא ומצומצם מאוד (רק אוכל גורם להם אושר, הם נלעגים ,הם מדשדשים באבק שמשאירים להם הרזים ועוד ועוד..ליריעה הרחבה והמלאה אתם מוזמנים לעיין בפוסט הקודם שלי- מאידאל יופי למילת גנאי ,חלק ג') ה"דמויות" שהמודליסטיות המלאות מגלמות בקמפיינים צריכות לפרוץ את כל מחסומי הדעות הקדומות שהיו שם לפניהן.
אגב, ברוב המקרים דוגמנית למידות גדולות היא אישה במידה 44. בכתבות אודותיהן מרבות הדוגמניות הללו להנפיק משפטי העצמה נשית כגון: "זה בסדר להיות שונה, לסטייל אין מידה", "אנשים כבר לא בהלם כשהם רואים קימורים בתקשורת. אלה חדשות נפלאות", "רק בגלל שאני בחורה גדולה,זה לא אומר שכאשר אני הולכת לים אני רוצה להתכסות."
ועוד כגון אלו. לדעתי העניין מעט מגוחך. קודם כל- אישה במידה 44 היא חד משמעית לא שמנה, ומעבר לזה- היא לא נתפסת כ"מידה גדולה" גם בעיניי קונות שמנות פוטנציאליות.ניחא.

הרול מודל לכל דוגמנית מידות גדולות באשר היא,הינה קריסטל ראן. ראן החלה את דרכה בתעשייה בגיל 14, הסוכן שגילה אותה דרש ממנה לרזות כדי להתאים לאידאל הסקלטוני השולט. קריסטל לקחה את דבריו עמוק ללב ובמהרה הידרדרה לאנורקסיה. לאחר שהשתקמה ממצבה החולני העלתה 32 ק"ג, התמקמה במידה 44 והפכה לדוגמנית המובילה בעולם למידות גדולות. ראן, שניחנה בכל המרכיבים הדרושים לדוגמנית מוצלחת, אותם פרטתי למעלה, מהפנטת את הצופה ומצליחה להוציא מעצמה ומפרטי הלבוש את המיטב:

כן, כן... עוד איזכור לחיבור הלעוס (הא הא!) בין שמנים לאוכל. הפרסומת של אסתי גינזבורג לרשת אפריל ציטטה את ההפקה הזאת, בה כיכבה קריסטל

לצערי הרב- מאז הצילומים הנ"ל קריסטל השילה קילוגרמים רבים ממשקלה. לא ברור למה, היות והיא הייתה לכוכבת בעולם האופנה בזכות גופה העגול. ככל הנראה -אין מספיק קמפיינים למידות גדולות וזה לא משנה כמה את מצליחה, כדוגמנית רזה את תמיד תהיי בנאדם הרבה יותר עסוק ומרוויח.

כיום, לא ניכר שינוי משמעותי במגמת הרזון החולני הפושה בעולם הדוגמנות. אולם נכונה היא העובדה המשמחת שהן המעצבים והן הלקוחות השמנות הפוטנציאליות ,מתחילים לתפוס את הכוח הכלכלי שיש לפלח השוק הרחב הזה בידיים.

עוד ועוד מעצבים פותחים את שעריהם בפני המידות הגדולות, ואם לפני שנים מועטות קריסטל ראן הייתה פורצת דרך, הרי שכיום קמפיינים הכוללים בתוכם נשים במידה 44 הופכים יותר ויותר שכיחים.

זמרות פופ מצליחות, מליידי גאגא, עובר בניקי מינאז' וכלה בביונסה, בונות קריירות מצליחות על-אף ולעיתים בזכות מבנה גוף עסיסי ודשן. 

אז איך אמרה ג'ני ראנק, דוגמנית יפהפיה למידות גדולות? 

"פשוט תתמקדי בלהיות הגרסה הטובה ביותר שלך ופחות תדאגי מהירכיים שלך. אין בהן שום דבר רע"

GO FAT LADIES!!!

שמנה- מאידאל יופי למילת גנאי, חלק ג'

וואוו, תראו אותי- כבר חלק ג' בסדרת הפוסטים שלי על גלגוליה של האישה השמנה בראי ההיסטוריה, אני מרגישה כל כך אקדמאית!
במהלך המחקר לא הגעתי לתובנות אליהן חשבתי שאגיע. היה לי הרבה יותר נוח לעמוד כאן היום ולצווח במגאפון דמיוני (כבר אין יותר מגפונים, האדם האחרון שראיתיו משתמש באחד היה יוסי, רכז הקייטנה של "נופש וגיל", אי-אז בשלהי שנות ה90):
"מקפחים את השמנות!!! בגלל שהן שמנות!!! השמנות דורשות נקמה!!! השמנות לשלטון!!!" , כך אולי הייתי מתחברת לרוח-המצב הנוכחית השורה בעולם השמנות- ניכר שהן מחפשות לתבוע את עלבונן ולסגור חשבון ארוך שנים עם הממסד - על ההשפלות שספגו, על הנידוי שלהן מדפי הכרומו המנצנצים של המגזינים, על הדיאטות האינסופיות שלא הביאו לשום שינוי זולת השינוי לרעה במצב החשבון בבנק ועוד ועוד. אלא ש...
כפי שלמדתי בחודש האחרון, האישה עברה אבולוציה מדוקדקת. לא לחינם נהפכו מודלי היופי לאנורקטיים. אני כ-מ-ו-ב-ן לא מצדיקה את הרזון החולני מצד אחד או את ההשפלה והנידוי שספגו השמנות מהצד האחר, אבל כן הצלחתי להבין למה נעלמו השדיים ולמה התכווץ האגן- נשים חיפשו חופש בקדחתנות בלתי נלאית. כשכובלים את ידייך וזורקים אותך לחדר צר וחשוך בתוספת הפקודה: "כאן תישארי וזהו מקומך!" בוודאי שתנסי לקרוע מעלייך את הכבלים ולפרוץ את הדלת למציאות אחרת. הנשים תלשו מעליהן את סממני הפוריות ששעבדו אותן  לאורך ההיסטוריה בניסיון להטיח בפני שוביהן- עיזבו אותי במנוחה! תנו לי להיות בנאדם בפני עצמי ,בלי קשר ליכולת ההולדה שלי!". רק אחר כך הגיעו הכפייה והשעבוד- השובים הנצחיים- והחילו על הנשים את הרזון המהפכני כשיטת דיכוי לכל דבר ועניין, וזה כבר סיפור אחר. סיפור עצוב והרסני.

ובחזרה לעניינינו, נפתח בתהייה- האם גברים נמשכים רק לנשים רזות?

אם נשפוט על סמך הקמפיינים הפרסומיים אז התשובה הוודאית היא כן:

הצילומים האיקוניים של קייט מוס לקלווין קליין

הפרסומות משדרות שלא זו בלבד שגברים נמשכים לנשים רזות, הרזות גם נהנות יותר- הן שופעות שמחת חיים ושגרת היום שלהן כוללת אך ורק כיף טהור: מסיבות, חוף ים, חבר'ה ,אושר תמידי.

ועכשיו, תנו עיניכם בקמפיינים (המעטים) שכוללים בתוכם שמנים ושמנות או שפונים לשמנים ושמנות:



הרזים מלמעלה מאושרים מעצם החיים, בניגוד לשמנות שהפרסומות מקפידות לחבר להן אוכל, כדי שנבין מהו הגורם הבלעדי שמעלה חיוך על שפתותיהן

פרסומת לרשת "אפריל". אסתי גינזבורג נבחרה להציג בפרסומת בגלל שקיבלה אין ספור הערות על המשקל הגבוה שלה ביחס למשקל הרצוי לדוגמנית. אסתי אוכלת בחייתיות לכל אורך הפרסומת, כשלבסוף מפציע הסלוגן: "יופי זה עניין של ביטחון עצמי". מיותר לציין שאסתי רזה מאוד, וזה ניכר בכל פריים ופריים

אישה שמנה יכולה להיות מאושרת רק אם היא אוחזת דבר מאכל

בפרסומת הידועה ל GO DADY , בר רפאלי מוצגת באותו פריים עם גבר שמן (ובנוסף-לא אטרקטיבי בעליל) שבא לסמן את הקצה השני של הסקאלה עליה ממוקמת בר היפהפיה והרזה. מאוחר יותר הם גם מתמזמזים בלהט. המפרסם נקט בפוליטיקלי קורקטיות  בסלוגן המלווה את הפרסומת- "כשסקסי פוגש חכם, העסק הקטן שלכם ישחק אותה" (אה, אז הביאו אותו בגלל שהוא חכם, למה לא אמרתם קודם?)

פרסומת למכון כושר ייעודי לאנשים שמנים. ממש עושה חשק להגיע

פרסומת ל YES. האישה השמנה היחידה בפרסומת אוחזת כמובן בשקית צ'יפס. ג'וליה לואי דרייפוס הרזה מלטפת לה את הבטן תוך ברכת מזל טוב לרגל ההיריון. תזכורת לקשר הישן מהתקופה הפגאנית בין אישה שמנה לפוריות, בהבדל אחד בולט- פעם זו הייתה ברכה והיום זו עילה לבדיחה

כשהמפרסם מייעד את הקמפיין שלו לנשים שמנות (נניח חברת הלבשה למידות גדולות) הוא ינקט בסלסולי לשון מתיפייפים: 

"המוצר שאני מפרסם מיועד לנשים אמיתיות/ למלאה במקומות הנכונים/לגדולות מהחיים/ לבנות שיש אצלן מה לתפוס, והעיקר- יופי זה עניין של ביטחון עצמי אחותי, אז תלעיטי את עצמך באוכל כמו שאת אוהבת (יש עוד דברים שאת אוהבת? מה,לא על האוכל לבדו יקום ויפול האושר שלך?), תעלי חיוך של מיליון דולר ותצאי לכבוש את העולם עטויה במוצר שלי."

אבל בכל הזדמנות אחרת מאיינים (מהמילה אין) את השמנים, וגרוע מכך- משתמשים בהם כפלטפורמה לבדיחה על חשבונם בלבד. באופן מוזר ביותר (שמאוד משמח את אנשי השיווק) הנשים השמנות משתפות פעולה עם שיטות המכירה הנלוזות של המפרסמים השונים ונעלבות נורא אם פשוט קוראים לילד בשמו-שמנה. הן יעדיפו את ה"נשים האמיתיות" הלא ראלי(נשים במידה 36 הן אמיתיות פחות? סוג של הולוגרמה?) או את ה"מלאה במקומות הנכונים" המתחנף.

באף פרסומת לא תראו אנשים שמנים מושכים אליהם בסקסיות נוטפת אנשים אחרים. נכון, גם חברות למידות גדולות מבינות שסקס מוכר, אבל ברוב המוחלט של המקרים, הפרזנטוריות שלהן הינן נשים רזות ולכן אני לא מחשיבה אותן כ'שמנות סקסיות'. לצורך העניין- נועה תשבי הייתה עד לא מזמן הפרזנטורית של "מתאים לי" והיא נראית כך:



 והפרזנטורית של "עונות" הייתה מרינה מקסימיליאן בלומין שנראית כך:

הן אומנם לא במידה 34-36, כפי שנדרש מהדוגמניות של "קסטרו" ו"רנואר" ,אבל הן לכל היותר במידה 38-40. שמנות הן לא.
והשאלה עדיין בעינה עומדת-
הרזון הוא-הוא סוד המשיכה הנשית? האם הפרסומות משקפות נכוחה את המציאות? האם רזות נהנות יותר? האם נגזר גורלן של השמנות להיות מאושרות רק בחברת נתח מאכל הראוי להתכבד בו?
התשובה לשאלות האלו היא פשוטה וחד משמעית- לא.
במחקר שערכה ד"ר אביגיל מור, פסיכולוגית קלינית וראש החוג למגדר במכללה האקדמית "תל-חי", עולה כי אישה מלאה נתפסת כלא פחות סקסית מזו הרזה. למעשה, ההבדלים אפילו נטו מעט לטובת המלאה, אשר נתפסה בעיני 80.2 אחוז מהגברים כסקסית לעומת 73.4 אחוז שהעדיפו את הרזה.
יתרה מזאת, תסתכלו מסביבכן, האם כל חברותיכן המחוזרות או השרויות בזוגיות הן במידה 38 ומטה? ודאי שלא.
גברים שונים נמשכים לנשים שונות, המנעד הוא רחב וגדול, והדקיקות שמבנינו מושכות חלק מהגברים בעוד החלק האחר מוצא את עצמו נוהה אחר נשים במשקל ממוצע, נשים מלאות ונשים שמנות.
אם ככה, למה גברים משתפים פעולה עם שטיפת המוח התקשורתית? למה רבים הם הגברים,בתווך גילאים רחב, שמוצאים לנכון להסתלבט על נשים שמנות במקום לחזר אחריהן?

אם המשיכה לנשים עסיסיות היא טבעית, נפוצה יחסית ואף שלטה לאורך רוב התקופות ההיסטוריות, למה זה בכלל הפך לאישיו? מה גורם לזכרים של היום להסתיר את העדפותיהם הכנות? "למרבה הצער, גברים עדיין מתייחסים לאישה כאל חפץ", מסבירה ד"ר מור, "זה נובע מכך שמחנכים אותם להיות תחרותיים, והתחרות מתבטאת בעיקר בחומריות. אם האישה שלי היא חפץ 'לא מספיק שווה' לפי הסטנדרטים החברתיים, גם אני לא מספיק שווה. אם גברים מתביישים, זה בדרך כלל כתוצאה מכך שהם הפנימו את הסטנדרטים החברתיים המעוותים האלה, וגם כי אין להם ביטחון עצמי מספיק חזק לעמוד מול העולם ולהצהיר: זו ההעדפה שלי". 

אם כן, הבנו שאנשים בוגרים, גברים ונשים כאחד, מושפעים מהמסר שמועבר אליהם בפרסומות. אלו טורחות להציג מחז שווא לפיו בחורות רזות וחטובות נהנות מחיזורים ומימים עמוסים לעייפה בכיף ובילויים. השמנות לעומתן ,אליבא דפרסומות,מוצאות מזור ועניין רק כשהן נוגסות במאכל טעים. כמובן שאין מה לדבר על מחזר חתיך בקרבתן. 

נשים שמושפעות מפרסומות -מרעיבות את עצמן מתוך מחשבה שרזון קיצוני יגאל אותן מבדידותן, חברתית וזוגית, ובעצם קיומן בתוך מעטה גוף רזה מובטח להן האושר המיוחל שלעולם לא יתגשם אם יהיו שמנמנות.

גברים מושפעים מפרסומות-אולי נוטים להימשך לנשים מלאות ושמנות, אך לעולם לא יצאו מ"ארון הרזון" ויתוודו על העדפתם. זאת מתוך פחד שיזלזלו בהם ויראו בבחירתם חולשה שהופכת אותם לשווים פחות. ההדחקה הזאת יוצרת גברים ממורמרים שייתכן ואפילו יבגדו בנשים הרזות שלהן עם מושא תשוקתם הדשנה, אך לעולם לא יכריזו עליה בריש גלי. 

ותחשבו על הדבר המבהיל הבא- אם אנשים מבוגרים, שקולים ונבונים, נכנעים למסע השיכנוע הדורסני של הפרסומות, מה לגבי ילדים?

לילד אין מסננת מחשבות מפותחת כשל אדם בוגר, הוא בולע את מה שמגישים לו. הבה נעיף מבט בייצוגים של שמנים ושמנות בסרטי דיסני:

מלכת הלבבות מתוך "אליס בארץ הפלאות"

הסולטן מתוך "אלאדין"

אורסולה המכשפה מתוך "בת הים הקטנה"

הפיות מתוך "היפהפיה הנרדמת"

גאס מתוך "סינדרלה"

פיל המאמן של הרקולס מתוך "הרקולס"

לוציפר מתוך "סינדרלה"

אם איתרע מזלך, ואתה שמן ומופיע בסרט של דיסני, חובה עלייך להיקלע לאחד משני סוגי הטייפקאסט הבאים:

1) אתה רשע ערל לב שמתנכל לעלמת החן החתיכה או לבחיר ליבה החטוב או לשניהם ביחד. אתה מונע מדחף לא ברור לחרב לכולם את היום ,באופן ספציפי, ואת החיים ,באופן כללי.

2) אתה שלומיאל טוב לב, הסייד קיק של הגיבור/ה המצודד/ת. עלייך לספק את הצד הקומי בעלילה ולהביא את מושא הסרט לקתרזיס המיוחל (ניצחון/חתונה/איחוד מרגש) וכותרות הסיום שלאחריו.

יש לציין מקרה משמח שאירע לאחרונה באולפני 'דיסני'- הם אשכרה הוציאו תחת ידיהם דמות שמנמונת (שמנה ממש היא לא, ניחא)אינטיליגנטית וחמודה- פיה בשם מרי. לקח להם 90 שנה לאייר ייצוג שמן שהוא לא גרוטסקי, אבל מי סופר:

מרי (שמזכירה מעט את אדל), מופיעה באחד מסרטי קולקציית הפיות של 'דיסני' בשם "סוד הכנפיים".

מרי היא פיה אחראית המבצעת את עבודתה כהלכה ובנוסף-יש לה חוש הומור. היא לא מרושעת וממש לא טיפשה, יחד עם זאת, ניכר שהיא מבוגרת יותר מטינקרבל וחבר מרעיה ועל כן "בטוח" יותר להשמין דווקא אותה ולא את אחת החברות הצעירות-יפות-סקסיות שסובבות את טינק. כמובן שגם שמנות יכולות להיות צעירות-יפות-סקסיות, אבל לדיסני ככל הנראה לוקח זמן להשלים עם המציאות...

מרי מופיעה כ-3 דקות בזמן מצטבר, מתוך שעה+  שאורך הסרט, ונכון שזה לא הרבה זמן אבל זה גם משהו. עובדה משמחת נוספת- הכנפיים הזעירות של מרי נושאות אותה באותה קלילות שבה הן נושאות את טינקרבל. למרבה המזל דיסני בחרו שלא להתבדח על משקלה של מרי ולהעניק לה כנפיים מגושמות או יכולת תעופה לקויה.  

ומענין לעניין, תחום נוסף שקרוב לעולמם של הילדים- תחפושות. כל שנה בפורים הילדים שלכם מעלעלים בהתרגשות בחוברת התחפושות שמצורפת בחינם לעיתונים. החוברת, שכוללת עשרות על עשרות של ילדים מחופשים, לא מציגה באף שלב ילד שמן עוטה את כובע הפיראט, או ילדה שמנה לבושה באדרת נסיכית. הכבוד הזה שמור רק לילדים רזים

מאידך גיסא, בסופה של אותה חוברת מצוי מגוון מצומצם יחסית של תחפושות אלטרנטיביות ומגוכחות למתחפשים האמיצים ,תחת הטייטל "תחפושות משוגעות ומצחיקות". אתם מנחשים כבר מהו המכנה המשותף של רובן?

עצם העובדה שאתה שמן ,מבהירה החוברת, היא מגוכחת ומצחיקה. אנחנו אולי נוסיף אלמנטים שיעצימו את הבדיחה; כגון כלב שתחוב בישבנה של הבעלים התרה אחריו במצוקה, אבל גם השומן לבדו הוא עילה לבדיחה- בחורה שמנה בבגדי בלרינה זה פשוט הורס מצחוק. 

הסקר האחרון של Girlguiding UK בבריטניה,הראה כי כבר מגיל 7 ילדות מאמינות שיש קשר בין רזון ובין אושר.

בסקר שנעשה באוניברסיטת קורנל נמצא כי 90% מהסטודנטים, בנים ובנות כאחד, מעוניינים לרזות.

הרצון של הנסקרים לרזות לא היה תלוי במשקל שלהם. גם בעלי משקל נכון וגם חלק מהרזים (ובעיקר הרזות) הביעו עניין לרזות. בממוצע רצו הנסקרים להשיל מעצמם כ- 4 ק"ג.

במחקר אחר, מקונטיקט, בו עקבו אחרי מנהגי הדיאטה וההרזיה אצל בני נוער במשך 10 השנים האחרונות, נמצאה עליה ניכרת בניסיונות ההרזיה. העליה הגבוהה ביותר נראתה אצל הבנות הלבנות ואילו הנמוכה ביותר אצל הבנות השחורות. לדעתי יש קשר ישיר בין אחוזי הניראות הגבוהים של נשים לבנות ברחבי המדיה, ביחס לאחוזי הניראות הנמוכים של מקבילותיהן השחורות.
גם בישראל ,מהרוב המוחץ של שלטי הפרסומת נשקפים אלינו אנשים בהירי עור ושיער.
הם תמיד-תמיד רזים:

מתוך פרסומת לפרוייקט מגורים

מתוך פרסומת לבנק

מתוך פרסומת למוסד אקדמי

איך מסכמים את החודש ומשהו האחרונים? 
למדתי המון, זה בטוח. הבהרתי לעצמי באופן חד משמעי שההדרה של אנשים שמנים היא מתוכננת ומובנה היטב בתרבות המערבית נכון למאה ה-21. רזה הוא לא מוצלח יותר משמן, אין היגיון בסלידה מהשמנה, הרי בימים עברו היא נחשבה לנחשקת ורצויה. הסיבה שאנחנו מתעקשים כל כך להיות רזים(גם אם מבנה גופנו לא נועד לכך) היא שטיפת מוח רציפה ועקבית במשך שנים על שנים. מכל מקום ניבטים אלינו רזים מוצלחים ומאושרים,אבל כמובן שרזון איננו המפתח לסוד האושר.
חילחלה אצלי סופית ההבנה שהון ושילטון מנתבים אותנו כמו עדר כבשים לקנות מוצרי הרזיה, לרכוש חטיפי בריאות, להשקיע את מירב זמננו וכספנו במכוני כושר ועדיין- תמיד לרצות עוד, תמיד להיות לא מסופקים- אני רזה, אבל אני יכול להיות רזה עוד יותר. ואם אני כבר ממש ממש רזה? אז אני צריך לשמר את הרזון הקיצוני שלי. תהליך ההרזיה ושימור הרזון עולים כסף רב. ההתעמקות בתהליכים אלו גוזלת זמן יקר וריכוז שלולא קיומו של מפעל הרזון היינו מפנים החוצה בכדי לחולל שינויים חברתיים וכלכליים. מלמדים אותנו להסתכל על אנשים שמנים כמו על תמרורי אזהרה. כשאדם שעומל על הרזון שלו מסתכל על אדם שמן הוא נבהל- הוא רואה את עצמו אם לא ישמור ויישמר. זאת הסיבה המרכזית בגינה רוב הציבור מזלזל במראה גוף שמן ומתעב אותו (כולל השמנים עצמם). 

ומה איתנו?
מי שרוצה לחיות על פי רצונו החופשי ,על פי בחירותיו הבלעדיות ,על פי אהבה למראהו החיצוני, צריך להתחיל את השינוי מבפנים, אין דרך אחרת. עם ההבנה מגיעה ההשלמה.
מקווה שבעקבות סדרת המאמרים שלי הבנתם את האבולוציה של האישה השמנה- שבכלל התחילה כאלילה נערצת ולא תיארה לעצמה איפה תסיים 20,000 שנים מאוחר יותר.
מקווה שקרבתי כמה מכם להשלמה עם הגוף שלכם.
מקווה שנהנתם לקרוא.

באהבה- לירון