רבים וטובים

היי היי!

טוב, אז אני חייבת לפתוח בבשורות המרעישות- בית האופנה "מאדהם קירקוף" העלה על מסלולו דוגמניות מלאות!
זו ממש לא הפעם הראשונה שבית אופנה מציג את בגדיו על גבי דוגמניות מלאות/שמנות, אלא שבדרך כלל האקט נעשה בתור גימיק שיווקי או ככזה שאמור לייצר באז סביב התצוגה.
מה שאהבתי הפעם הוא את הרעיון היפה- צמד המעצבים הצעיד גברים ונשים במנעד רחב יחסית של מידות/צבעים/ גבהים והכניס את 2 המלאות כאן למטה לזרם ,בלי לעשות יותר מדי רוח וצלצולים:

 אפשר לשנוא את פרטי הלבוש הללו ואפשר לאהוב אותם (אני אישית חולה עליהם), אבל בכל מקרה יש להעריך את המוטיבציה של מאדהם וקירקוף להלביש ולהחמיא גם לבני תמותה ששוקלים מעט יותר מ45 ק"ג ורחוקים מאידאל ה-1.75 ס"מ (מינימום) האופייניים לדוגמניות מהשורה.
אפרופו הקומבינציה- מעצבים ונשים שמנות, להלן מספר דוגמאות נוספות, לטוב ולרע:

ז'אן פול גוטייה , מעצב אופנה צרפתי מצליח ביותר, הידוע בעיקר בזכות חזיית החרוטים האיקונית שיצר עבור מדונה

 הפתיע לא פעם כשבתצוגות האופנה שלו העלה למסלול דוגמנים שונים מהרגיל- גברים ונשים מבוגרים, דוגמנים בעלי פירסינג וקעקועים רבים, מודליסטים שאיתגרו את חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית, וכן נשים מלאות אותן הגדיר כמוזות שלו. על הווירטואוזיות חסרת הפשרות שלו ספג גוטייה ביקורת רבה, אך יחד עם זאת זכה לפופולריות עצומה.

בת' דיטו עם ז'אן פול גוטייה

קריסטל ראן, שכבר מאז הספיקה להיצטמק משמעותית. עליה ארחיב בהמשך

רבים טענו כנגדו שהמוזה השמנה עולה רק בסוף התצוגה ,כפינלה מרשים, עם בגד שהוא ONE OF A KIND,
ועל אף טענתו כי: "אני בהחלט חושב שיש דיקטטורה של רזון בתוך תעשיית האופנה, אבל אני עצמי שואב השראה מאנשים שחיים בשלום עם הגוף שלהם. זה הדבר הכי סקסי בעיני. אני לא מבין את הרצון להיות כמו כולם. עדיף להיות ייחודי. זה עניין של ביטחון עצמי, לא של מבנה גוף", לא באמת אכפת לו מנשים במידות גדולות ומהשקיפות שלהן בעולם האופנה.
אם באמת היה פועל על פי משנתו, סנטו המבקרים,  הוא לא היה משתמש במודליסטית שמנה כנקודה זניחה וחולפת על המסלול, אלא משיק קולקציה שלמה למידות גדולות ,בכדי לכלול את "המוזות" שלו בדיאלוג האופנתי.

דמות בכירה נוספת מעולם האופנה שמזוהה עם דוגמניות שמנות הוא ג'ון גליאנו, מעצב בריטי, סוער ומסעיר כאחד.
בשנת 2011, גליאנו נתפס בקלקלתו וייצר כותרות ,בשל ביטויים אנטישמיים שהנפיק בהיותו שיכור כלוט.
זמן קצר לאחר מכן פורסם סרטון בו הוא צולם מתבטא בשבחי היטלר והשואה, ובכך הוא איבד סופית את משרתו כמעצב הראשי של בית "דיור".
אבל לפני שגליאנו חשף נטיות מטרידות לנאציזם, הוא נחשב למטאור אמיתי בשמי העיצוב ודגמיו האקסטרוונאנטיים הפילו מהרגליים עורכות מגזינים נחשבות ומבקרי אופנה כאחד.
ולעניינו- בפריז, מאחורי הקלעים בתצוגת האופנה שלו לקראת אביב-קיץ 2006 טען ג'ון גליאנו: "Everything and everyone is beautiful".  זמן מה קודם לכן טייל גליאנו בבואנוס איירס ובארגנטינה, כחלק ממסעות המחקר שלו לרגל הכנת הקולקצייה ושם חווה את ההארה הזאת.

במהלך שיטוט המחקר ברחובותיה של דרום אמריקה, בחן המעצב את התרבות המקומית על המאפיינים החומריים שלה, כגון צבעים וטקסטורות, ומעבר למחקר החומרי-  גם את האנשים שטיילו ברחובות . הוא התרשם מהעושר האנושי- הגבהים, הצורות, צבעי העור, תווך הגילאים; וכמה חודשים לאחר מכן ,בתצוגה המדוברת בפריז ,הוא שלח אל המסלול צמדים לא שגרתיים, שכללו נשים שמנות, דוגמנים נמוכים או גבוהים בצורה יוצא דופן, ודמויות נוספות שנחשבות לחריגות בתפישת היופי הרווחת במערב. גליאנו ניחן ביכולת מופלאה לתרגם רעיונות מופשטים למוצרי צריכה נחשקים והדגמים התקבלו בתשואות וחיוכים

את התצוגה הוא חתם בדוגמנית שטלטלה בובה בדמותו - מחווה שרמזה על כך שגם המעצב הוא נשלט, ועוררה את השאלה מי מושך בחוטים. אולי אם זה היה תלוי בגליאנו ולא בספונסרים שלו היינו זוכים לראות יותר נשים מלאות ושמנות מתהדרות בעיצוביו. אבל כאמור- הוא נגוז לאין, אי שם ב2011, וככל הנראה ממנו כבר לא תבוא הישועה.

ונקנח בקארל לאגרפלד. זו לא הולכת להיות אנקדוטה משמחת אז אם בא לכם להישאר עם הטעם הטוב של גליאנו ופול גוטייה אתם מוזמנים לדלג לפיסקה הבאה. לאגרפלד ,מעצב העל לבית "שאנל" ,הוא אייקון מוכר ומצליח בעולם האופנה. על אף גילו המכובד-81 (ככל הנראה זהו גילו האמיתי, העניין לא סגור סופית היות וקארל ברוב טובו נהנה לפזר פרטים ביוגרפיים שונים ומשונים לאורך השנים ולהשרות את מעריציו הרבים במצב של דיס אינפורמציה מרגיז לגבי אלילם הנערץ) הוא עדכני ופופולרי לא פחות מסלבסי-אופנה נוצצים בני ימינו, כגון קארה דלווין, הצעירים ממנו ב60 שנה ויותר.
המראה ההו-כה מזוהה שלו: חליפה מחוייטת שחורה וצמודה, קוקו לבן משוח לאחור ובעיקר משקפי השמש שמצויים תדיר על פניו, זכו לאינספור מחוות וחיקויים. הנה שניים מאוד מצליחים ומתוקים:

מחזיק המפתחות הסופר-נמכר של פנדי. אפילו יש לו שם- קרליטו.כמה חמוד!!

ברבי בדמותו של קארל לאגרפלד

ברבי וקארל. איקונות תרבות

הכל טוב ויפה עד כאן. אלא שקארל נקלע למרכזה של פרשיה תוססת בעקבות דברים שאמר, ומקרה שהיה כך היה-
הכל התחיל כשב-2012 קארל נאתר לפנייתו של המגזין הצרפתי החינמי METRO ,להיות עורך שלהם ליום אחד. על גבי דפי הגיליון הביע המעצב דעות מוצקות ,נוטפות שנאה ומרמור (בין השאר- כל הגברים הרוסים מכוערים, כל היוונים והאיטלקים מושחתים ועוד ועוד). אולם הפיסקה שהסבה לו הכי הרבה תשומת לב שלילית הייתה זו בה התבטא בנוגע לזמרת אדל:
"הדבר הלוהט כרגע הוא אדל. היא מעט שמנה מדי, אבל יש לה פנים יפהפיות וקול אלוהי."
לאחר שמילותיו עוררו סערה, מיהר לאגרפלד להיתנצל והצהיר כי הוא המעריץ הכי גדול של אדל, ושהיא בחורה מדהימה ביופיה ולא- הוא פשוט לא יכול לחכות לדיסק הבא שלה.
להערתו על משקלה ענתה אדל מאוחר יותר: "אני מייצגת רוב של נשים ואני גאה בזה."
אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שאדל מקבלת הערות לא בונות על מראה החיצוני. ב2011 התראיינה ל"ווג" הבריטי ואמרה: "ראיתי אנשים שהנושא הזה [הרזיה] שולט בחייהם...ואני לא רוצה את זה בחיי."
לאחר שסיים להעליב את אדל, עבר לאגרפלד מהפרט אל הכלל ופנה להעליב את כל הנשים השמנות באשר הן. באוקטובר 2013 התראיין המעצב הידוע לתוכנית טלויזיה פופולרית בצרפת ושם זעם על אנשים מלאים בטענה כי הם מבזבזים את כספי הממשלה בגלל המשקל שלהם. הוא הסביר את דבריו התמוהים ואמר כי כל כספי הביטוח הלאומי של צרפת נזרקים לפח בשל אנשים שמנים, היות והשומן שלהם גורם למחלות.
עוד כמה משפטים נחמדים שפלט קארל בראיון:
"אף אחד לא רוצה לראות אישה שמנה על המסלול", "עולם האופנה מוכר מאז ומתמיד אשליות ואף אחד לא באמת רוצה לראות שם נשים בעלות משקל יתר."
בגלל השפעתו המסיבית של לאגרפלד על עולם האופנה ובעיקר על הצעירות והצעירים המושפעים ממנו, הרבה אנשים רתחו על 'אימרות השפר' הלא אחראיות בעליל הללו, וקבוצה של נשים צרפתיות מלאות שנקראות Belle, Ronde, Sexy et je m’assume ,כלומר- נשים עגולות וסקסיות,שנוח להן עם איך שהן נראות ,החליטו שהגיע להן עד כאן, והן תבעו את המעצב על דבריו.
אלא שמדובר במקרה מעניין ביותר משום שעד לא מזמן ,ולייתר דיוק עד גיל 64, היה לאגרפלד אדם שמן בעצמו:

בגיל 64, בשנה אחת בלבד, הוא הוריד 42 ק"ג ממשקלו, ובהמשך גם עשה הרבה כסף מהשיטה שלו כאשר כתב ספר שמפרט אותה. כמה עצוב שדווקא בתור שמן לשעבר לאגרפלד לא מפסיק להתעמר בשמנים.

ובמעבר חד מהמעצבים- לקולביות שמדגמנות לקהל הרחב את עיצוביהם. לדוגמנית יש חשיבות רבה:

1) מעבר לעובדה הברורה שהיא צריכה לשאת על גופה את הבגד באופן המחמיא והמתאים לו ביותר, עליה גם להפיח חיים ביצירה. לא פעם כבר קרה לנו שבהינו כמהופנטים בדגם שנראה משגע על הדוגמנית בקטלוג, מיהרנו לחנות הבגדים לחזות בפלא במו עינינו ,איתרנו אותו על הקולב ולאחר בחינה מדוקדקת התאכזבנו מרה תוך הקביעה "בעצם הדגם הזה לא משהו". 

2) דוגמנית טובה תגרום לפריט אופנתי להיות נחשק, וזו כל מהות העניין. הרי טכנית, אין לנו באמת צורך באינסוף חולצות, חצאיות ומכנסיים. עולם האופנה מוכר לנו אשליה רגעית- תתפוס את זה או שתפספס. אופנה בהגדרת היסוד שלה היא דבר חולף- היום זה אופנתי ומחר זה כבר פאסה. התחלופה הגבוהה (ובימינו היא גבוהה מתמיד) הינה שיטה קפיטליסטית מובהקת שנועדה לחלוב כמה שיותר מזומנים מקהל הצרכנים. 

נניח שמעצב יצר חצאית כותנה לבנה והחליט שהיא תעלה 1500 שקל. "היי! 1500 שקל לחצאית כותנה לבנה זה הרבה כסף" בוודאי תגידו. אבל אז המעצב מצוות לחצאית דוגמנית שמתאימה למסר שהוא רוצה להעביר, וביחד הן שילוב מנצח המתגלם בפרסומת הטלוויזיה הבאה- קלוז אפ על פניה של הדוגמנית, ברקע מבחינים במעומעם בשדה פרחים. שמש קיצית מלטפת את שערות הזהב שלה, על פניה הבעה חולמנית, היא נערה צעירה ותמימה ,התגלמות הנעורים והיופי הבתולי. בפריים הבא רואים את הדוגמנית בצילום לונג שוט, היא חוצה בריצת סלואו מושן את שדה הפרחים, בעוד חצאית הכותנה הלבנה מתנופפת אחריה בחן. הלוגו של החברה מפציע על המסך ותחתיו המשפט "קולקציית קפסולה עכשיו במחיר היכרות".

הצופה המוקסמת (והעשירה) רוצה לגלם את ערכי האידאל שהביאה הדוגמנית לידי ביטוי בפרסומת (נעורים, תום, יופי, טוהר, ניקיון), ועל כן תרוץ לחנות הבגדים ותשלוף מיד 1500 שקל על החצאית. כמובן שהיא לא קונה רק את החצאית, היא קונה בעיקר את הסיפור מאחוריה ,זה שסיפרה לה הפרסומת שהדוגמנית היוותה בה מרכיב קריטי.

3) מאפיין נוסף לדוגמנית מצליחה- הוא ורסטיליות. לכל קמפיין שיווקי אופי משלו, והדוגמנית שתיבחר לככב בו צריכה  להתאים לו. דוגמנית מיקצועית וטובה תוכל להתאים לאינספור קמפיינים. מספר הקמפיינים שתככב בהם תואם למספר המסכות שהיא יכולה להחליף. חיבור מושלם בין פריט הלבוש לדוגמנית קורץ לצרכנים והוא שווה למעצב הרבה כסף. דוגמא נפלאה לסופר-מודל כזאת היא קייט מוס. על אף תווי פניה הייחודיים, קייט מצליחה להשתחל לשלל דמויות ולהיות אמינה מאוד בכל אחת מהן:

השער הראשון של קייט מוס למגזין ווג

5 שערים שונים, 5 דמויות שונות לחלוטין.

כפי שהבנתם, לא קל בכלל להיות דוגמנית. דוגמנית היא בעצם שחקנית בסרט אילם- עליה להפגין מנעד רחב של רגשות ותחושות מבלי להוציא הגה. אצל דוגמניות מלאות ושמנות הג'וב מאתגר אפילו יותר.
בגלל שרוב הציבור התרגל ,תחת שבט התקשורת, לאפיין שמנים ושמנות באופן פוגעני,לא מחמיא ומצומצם מאוד (רק אוכל גורם להם אושר, הם נלעגים ,הם מדשדשים באבק שמשאירים להם הרזים ועוד ועוד..ליריעה הרחבה והמלאה אתם מוזמנים לעיין בפוסט הקודם שלי- מאידאל יופי למילת גנאי ,חלק ג') ה"דמויות" שהמודליסטיות המלאות מגלמות בקמפיינים צריכות לפרוץ את כל מחסומי הדעות הקדומות שהיו שם לפניהן.
אגב, ברוב המקרים דוגמנית למידות גדולות היא אישה במידה 44. בכתבות אודותיהן מרבות הדוגמניות הללו להנפיק משפטי העצמה נשית כגון: "זה בסדר להיות שונה, לסטייל אין מידה", "אנשים כבר לא בהלם כשהם רואים קימורים בתקשורת. אלה חדשות נפלאות", "רק בגלל שאני בחורה גדולה,זה לא אומר שכאשר אני הולכת לים אני רוצה להתכסות."
ועוד כגון אלו. לדעתי העניין מעט מגוחך. קודם כל- אישה במידה 44 היא חד משמעית לא שמנה, ומעבר לזה- היא לא נתפסת כ"מידה גדולה" גם בעיניי קונות שמנות פוטנציאליות.ניחא.

הרול מודל לכל דוגמנית מידות גדולות באשר היא,הינה קריסטל ראן. ראן החלה את דרכה בתעשייה בגיל 14, הסוכן שגילה אותה דרש ממנה לרזות כדי להתאים לאידאל הסקלטוני השולט. קריסטל לקחה את דבריו עמוק ללב ובמהרה הידרדרה לאנורקסיה. לאחר שהשתקמה ממצבה החולני העלתה 32 ק"ג, התמקמה במידה 44 והפכה לדוגמנית המובילה בעולם למידות גדולות. ראן, שניחנה בכל המרכיבים הדרושים לדוגמנית מוצלחת, אותם פרטתי למעלה, מהפנטת את הצופה ומצליחה להוציא מעצמה ומפרטי הלבוש את המיטב:

כן, כן... עוד איזכור לחיבור הלעוס (הא הא!) בין שמנים לאוכל. הפרסומת של אסתי גינזבורג לרשת אפריל ציטטה את ההפקה הזאת, בה כיכבה קריסטל

לצערי הרב- מאז הצילומים הנ"ל קריסטל השילה קילוגרמים רבים ממשקלה. לא ברור למה, היות והיא הייתה לכוכבת בעולם האופנה בזכות גופה העגול. ככל הנראה -אין מספיק קמפיינים למידות גדולות וזה לא משנה כמה את מצליחה, כדוגמנית רזה את תמיד תהיי בנאדם הרבה יותר עסוק ומרוויח.

כיום, לא ניכר שינוי משמעותי במגמת הרזון החולני הפושה בעולם הדוגמנות. אולם נכונה היא העובדה המשמחת שהן המעצבים והן הלקוחות השמנות הפוטנציאליות ,מתחילים לתפוס את הכוח הכלכלי שיש לפלח השוק הרחב הזה בידיים.

עוד ועוד מעצבים פותחים את שעריהם בפני המידות הגדולות, ואם לפני שנים מועטות קריסטל ראן הייתה פורצת דרך, הרי שכיום קמפיינים הכוללים בתוכם נשים במידה 44 הופכים יותר ויותר שכיחים.

זמרות פופ מצליחות, מליידי גאגא, עובר בניקי מינאז' וכלה בביונסה, בונות קריירות מצליחות על-אף ולעיתים בזכות מבנה גוף עסיסי ודשן. 

אז איך אמרה ג'ני ראנק, דוגמנית יפהפיה למידות גדולות? 

"פשוט תתמקדי בלהיות הגרסה הטובה ביותר שלך ופחות תדאגי מהירכיים שלך. אין בהן שום דבר רע"

GO FAT LADIES!!!